הגפן משמעות תנכית

עוד מתקופות קדומות ביותר של החקלאות היוותה הגפן גידול נפוץ באזורים רבים של ישראל. גם בימי התנ"ך קיימים אזכורים רבים לגידול גפנים ולכרמים, ליין, צימוקים ועוד. במאמר הבא נביא מספר הסברים על משמעותה התנכית של הגפן.

כאמור, הגפן מוזכרת פעמים רבות בתנ"ך, לעיתים כחלק מסיפורים כמו הסיפור על כרם נבות היזרעאלי, בשיר השירים, בדינים הקשורים לאופן גידולה של הגפן ו גידולים חקלאיים בכלל, ולעיתים היא מופיעה במשלים כמו משל יותם, משלי של הנביאים ישעיהו יחזקאל, וכן בספר תהילים ועוד. כמובן שהגפן היא גם חלק משבעת המינים.

אז מהי משמעותה של הגפן?
ככלל, המשמעות המשויכת לגפן בתנ"ך היא בעיקר של פוריות ושגשוג. למשל, המשפט "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" המופיע בספר מלכים נועד לתאר תקופה שקטה, שלווה, ללא מלחמות ואפילו אוטופית. המתיקות של הענבים וגוון המוצרים שניתן להכין מהם, היין המשמח לבב אנוש וכן חוזקה הרב של הגפן שמטפסת ומצלה מהשמש הישראלית, הפכו אותה לצמח בעל משמעויות חיוביות של צמיחה, היאחזות בקרקע ופריון, וזאת בנוסף לתפקידים שמילאה בכל אחד מהמשלים. לדוגמא, במשל יותם הגפן מייצגת את מי שיש לו מה לתרום לחברה ולסביבה, ולכן אינו חפץ להפוך לשליט על אחרים.

יחד עם זאת, הגפן נקשרה לעיתים גם למובנים של ריקבון אישי או פוליטי. דוגמה לכך ניתן למצוא בסיפור על כרם נבות היזרעאלי. היה זה כרם משגשג וידוע אשר לכד את עינו של אחאב מלך ישראל, שהציע לנבות לקנות את הקרם ממנו. ואולם, אשתו של אחאב איזבל העמידה את נבות למשפט שווא והוציאה אותו להורג על מנת שבעלה יוכל לרשת את הכרם ללא תשלום. כתוצאה מכך העניש אלוהים את אחאב בכך שימות וזרעו ייכרת.

כאמור, את הגפן גידלו ברחבי ישראל עוד מתקופות קדומות מאוד, למשל באזור בית הכרם שביהודה, באזור שבין הים לירושלים בנחל שורק, בעמק יזרעאל ועוד. מלבד היותה סמל של שגשוג ופריחה במישור המדיני, הכלכלי והאישי, ישנם דינים מיוחדים לעיבוד כרמים וגידול גפנים. לדוגמא, אחרי הבציר אסור לקטוף את הפירות שנותרו או לאסוף ענבים שנשרו על האדמה, אלא צריך להשאיר אותם לעני ולגר.