טוען רבני – כיצד יכול לעזור בנוגע למזונות?

כטוען רבני אני נתקל בשאלות רבות מאוד בעניין הליכי הגירושין. ההליכים בגירושין כוללים הרבה מאוד נושאים מעבר לגירושין עצמם. כמו למשל, משמורת הילדים, מזונות, רכוש, כתובה ועוד נושאים רבים. אחד הנושאים שבהם אני נתקל לא פעם היא בנוגע לשאלה "מה המקור לחייב את הבעל בתשלום המזונות של הילדים?" מדוע החובה על פי ההלכה היא בדרך כלל על האבא? נדגיש: יש רמת חובה כלשהי גם על האמא לשלם את המזונות בשביל ילדיה. יש לכך מספר רב של מקורות. אך החובה הזו היא ברמה חלשה יחסית לחובה שחלה על האבא לשלם למזונות הילדים. במאמר זה נסקור את השתלשלות הגישה הרואה באבא ככזה שעליו לפרנס את ילדיו.

 טוען רבני מקצועי – ינמק הכול החל מהמקורות ועד ימינו אנו

החובה של האבא לזון את הילדים נכתבה כבר בשו"ע (סימן עא סעיף א) שם נפסק כי:

"חייב אדם לזון בניו ובנותיו עד שיהיו בני שש... אם היה אמוד שיש לו ממון הראוי ליתן צדקה המספקת להם, מוציאים ממנו בעל כרחו, משום צדקה, וזנין אותם עד שיגדלו"

לאור הפסיקה בשו"ע, נראה שעיקר החובה של האבא לדאוג למזונות ילדיו הינה רק עד הגיעם לגיל 6. שכן, לאחר גיל 6 (ועד שהילדים יגדלו) חלה עליו רמה חלשה יחסית של חובה. זה כבר נובע רק מדין של צדקה.

על כל אדם יש את החובה לשלם כסף לצדקה למי שצריך את זה ללא קשר לקרבת המשפחה. אך ככל והנזקק הוא קרוב משפחה, הרי שהחובה גוברת, כאשר יש יתרון רב לקרובי משפחה.

ההבדל בין החובה מעיקר הדין לבין חובה מדין של צדקה הינו במצב בו לאבא אין כסף.

אם האבא צריך לשלם לילדיו מעיקר הדין, אין זה משנה אם לאבא יש כסף או שאין לו כסף. אף אם האבא הוא עני, יגבו את החוב בהוצל"פ ובכל דרך אפשרית.

לעומת זאת אם האבא לא צריך לשלם מזונות מעיקר הדין, וכל החובה לשלם מזונות הינה רק מדין של צדקה, אי אפשר לחייב אבא עני לשלם כסף לצדקה. לכן במקרה שבו לאבא אין כסף, הוא לא יצטרך לשלם מזונות לילדיו.

אם כי, החובה של האבא לשלם לילדיו מדין צדקה אינה בגדר של המלצה. זה חובה שאפשר לחייב אותו לשלם מזונות. ההבדל הוא רק שבמצבים מסוימים הוא לא יצטרך לשלם מזונות אם זה בגדר של צדקה בלבד.

 תקנות הרבנות הראשית

תקנות הרבנות הראשית הרחיבו את גיל החובה לעניין המזונות. כאשר כיום החובה היא עד גיל 18. זאת, כאשר במצבים רבים יש חובה לשלם מזונות עד הגיעם של הילדים לגיל 21. אמנם בין גילאי 18-21 לא צריך לשלם מזונות מלאים, אלא שליש מהמזונות בלבד.

למעשה יש בנושא 2 תקנות מרכזיות של הרבנות הראשית. הראשונה מרחיבה את גיל החובה לגיל 15, והשניה מרחיבה עד לגיל 18.

התקנה הראשונה קובעת כי:

"כשם שמאז ומעולם עד היום הזה היה כח בית־דין של ישראל יפה לחייב את האב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של שש שנים, כך יהא מעתה ואילך כחם יפה לחייב בחיוב משפטי גמור, ולכופו בממונו ובכל הכפיות האפשריות החוקיות לפרנס את בניו ואת בנותיו עד הגיל של חמש־עשרה שנה."

לעומת זאת התקנה השנייה מרחיבה עוד את הגיל, וקובעת כי:

"הוחלט פה אחד כדלהלן: בעקבות תקנת הרבנות הראשית לארץ־ישראל משנת תש"ד בנשיאותם של הגאונים מרנן ורבנן מרי דארעא דישראל נוחי נפש הגרא"י הרצוג זצ"ל והגרב"ץ מאיר חי עוזיאל זצ"ל שקבעו לחייב את האב במזונות ילדיו עד גיל חמש־עשרה שנה מאותם הנימוקים והטעמים שפורטו בתקנה הנ"ל כפי שהתפרסם בחוזר נשיאי הרה"ר מתאריך כ"ט טבת תש"ד. לאור הנסיבות המוסריות, החינוכיות והכלכליות בזמננו מחליטים להעלות את גיל חיוב האב למזונות ילדיו עד גיל שמונה־עשרה שנה."

 תקנות הרבנות הראשית – 2 גישות בעלות הבדל מעשי דרמטי

מאז התקנת התקנות של הרבנות הראשית לעניין המזונות, התקיים פולמוס בולט מאוד בנושא. גם כיום (ועל אף שעברו מאז עשרות שנים) יש לכך 2 גישות בעלות הבדל דרמטי מאוד.

הגישה הראשונה קובעת שהתקנות מרחיבות את חובת המזונות מעיקר הדין. כלומר האבא ממשיך להתחייב לשלם מזונות מעיקר הדין עד לגיל 18.

הגישה השניה הינה שהתקנות לא מרחיבות את הגדר של עיקר הדין, אלא רק את דין צדקה. בכך למעשה קובעות התקנות שלאבא יש חובה מדין צדקה לפרנס את ילדיו עד הגיעם לגיל 18.

יש הבדל מעשי בין 2 הגישות, וכפי שפרטנו לעיל.

אם התקנות הרחיבו את גיל החובה לתשלום מזונות כחובה מעיקר הדין על האבא, הרי שהאבא יצטרך לשלם אף אם אין לו כסף.

לעומת זאת אם התקנות הרחיבו את גיל החובה לתשלום מזונות מדין של צדקה בלבד, הרי שבמקרה שבו לאבא אין כסף, הוא לא יצטרך לשלם.

 פסקי דין בנושא

יש מקורות לכאן ולכאן, ונכתבו על כך פסקי דין שונים.

כך למשל, פס"ד אשר ניתן בית הדין הגדול (תיק מס' 1/15/707) בהרכב הרה"ג י א. הרצוג, בצמ"ח עוזיאל וא.מ.י וילקובסקי זצ"ל, קבע כי:

"מוטעית היא ההנחה כאילו תקנת הרבנות מבוססת על החיוב המוסרי של צדקה גרידא. לפי האמת אין הדבר כן, אלא התקנה בעצמה יוצרת חובה משפטית עצמאית גמורה, שהיא איננה נובעת מדיני צדקה כלל ואיננה מוגבלת, איפוא, ע"י ההיקף המצומצם של דיני צדקה, תקנת הרבנות הראשית באה להעלות את גיל הילדים, שהאב חייב במזונותיהם, ולא מדין צדקה לעניים, אלא מדין חובת האב למזונות בניו ובנותיו,שכל המונע עצמו או משתמט מזה, הרי הוא חוטא לגבי ילדיו והורס חיי המשפחה בישראל, ואסור לו לאב לנער חצנו מחובה אבהית זאת ולהטילה על הציבור או על האם."

לעומת זאת, ישנן פסיקות הפוכות המסבירות את תקנות הרבנות בכך שהרחיבו את דין צדקה בלבד. כך למשל, פס"ד בתיק מס' 147728/12 קובע כי:

"הלא בגוף דברי הרב (ביביע אומר) מבואר שגם אב שאינו אמיד מחויב מכח התקנה, שכן כתב:

ולפי זה בזמנינו שיש תקנה מהרבנות הראשית משנת התש"ד "שחייב האב לפרנס את ילדיו עד הגיל של חמש עשרה שנה" לא יוכל האב לפטור את עצמו בטענה זו [...]

וכן כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ג' סימן עו) [...] עוד הביא בשו"ת יביע אומר (שם) את לשון התקנה [...] דבריו ברור מיללו שיסוד התקנה הוא משפטי"

 טוען רבני בעל ניסיון – היתרון

כאשר טוען רבני בעל ניסיון מייצג אתכם, אתם יודעים שאתם בידיים טובות. שהוא מכיר ובקיא היטב בכל רזי המקצוע ויידע למקסם את ההצלחות שלכם בתיק. הוא אדם שרכש את השכלתו בנושאים הללו במסגרת קורס טוען רבני. הקורס הינו קורס מקיף מאוד, ובנוסף רכש ניסיון מעשי רב.

לכן, בכל מקרה שבו אתם שוקלים לבוא בשערי בית הדין, כדאי לכם להתייעץ עם טוען רבני מקצועי שינחה אתכם וילווה אתכם באופן מקצועי.

בהצלחה!