החופש והמשפט

פרשת משפטים עוסקת בתכני המשפט העברי. הפרשה פותחת בדיני עבד עברי שנמכר על ידי בית הדין כשידו אינה משגת לשלם את גנבתו. בהמשך הפרשה בדיני גנב מופיע: "אם אין לו ונמכר בגנבתו". הגנב מקבל משכורות של שש שנים מראש וכך הוא יכול לשלם לנגנב את דמי הגניבה. תקופת העבדות קצובה לשש שנים. העבד יכול להאריך תקופה זו אבל לשם כך רוצעים את אזנו. חז"ל שאלו מדוע רוצעים דווקא את אזנו ועונים: "אוזן ששמעה על הר סיני 'לי בני ישראל עבדים' והלך וקנה אדון לעצמו תירצע". התורה מסתייגת מעבדות. ולכן בעיון בפרשה נראה שהמילה המנחה היא "יציאה", יציאתו של העבד מהעבדות מעניינת את התורה יותר משנות עבדותו. עם ישראל יצא ממצרים כדי להיות עבדים של הקב"ה ולא של בשר ודם.

מדוע התורה פתחה את פרשת משפטים בנושא העבדות ולא במבנה מערכת המשפט או בפשעים חמורים כמו רצח, אונס וגניבה המופיעים בהמשך הפרשה. נראה ששלילת העבדות היא הבסיס להקמת מערכת המשפט. מערכת זו מטרתה לשמור על הסדר החברתי כבסיס ועל גביו לגלות את הצדק האלוקי בעולם. כל מערכת משפט עלולה לפגוע בחירותו של הפרט, היא מכפיפה אותו למערכת חוקים המצמצמת את חירותו. התורה חוששת ממצב זה ולכן מקדימה את דיני עבד עברי כמקרה קיצון ומראה את ההסתייגות מהעבדות על ידי קציבת שנות העבדות, המחשת ההסתייגות מהעבדות על ידי רציעת אזנו, ואמירה שאם בחר בעבדות יישאר עבד עולם. חז"ל בתורה שבעל פה הגבילו את העבדות עד שנת היובל על פי ספר ויקרא כדי שפעם בחמישים שנה לא יהיו עבדים בחברה כולל אלו שבחרו בעבדות כאורח חיים.החירות היא "צלם אלוקים" של האדם, ולא ייתכן שמערכת משפט שמטרתה ליישם את הצדק האלוקי בעולם תפגע בחירות הפרט.

האמירה ש"מלוא כל הארץ משפט" שנשמע בשנים האחרונות בחלל האוויר אינה תואמת את הרוח העולה מפרשת משפטים. אמנם המשפט הוא אבן יסוד בתורה, אבל בתוך מערכת החוקים והמצוות משולבות הלכות סוציאליות המבטיחות שהחוליות החלשות בחברה לא ייפגעו: "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ", והעונש לא יאחר לבוא: "וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים". האלמנה אין לה בעל שיגן עליה והיתום אינו לו הורים או אחד מהם והם חשופים לפגיעה, ה' הוא אבי יתומים ודיין אלמנות. גם הגר זוכה להגנה התורנית: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", הגר הוא זר, הרבה פעמים אין לו קרובי משפחה שיגנו עליו מפגיעת האזרחים הקבועים, והתורה מזהירה שלא להונות אותו.

בתוך מערכת המשפט משולבות מצוות שלשת הרגלים, שבת ושמיטה, וגם בהם מודגשת הדאגה למנוחת כלל האנשים ובמיוחד החלשים, פירות שנת השמיטה מיועדים לאביונים שיוכלו לקבלם ללא תמורה: "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ".
המשפט העוסק רק בסדרים חברתיים הוא משפט אנושי, שמטרתו סידור החברה בצורה תקינה, ערך חשוב ונעלה, המשפט האלוקי מקבל את הצורך בסידור חברתי ומוסיף תכנים ערכיים של דאגה לחלש, יום מנוחה, שנת שמיטה מתוך מטרה לחזק את התוכן הרוחני בחברה ובכל פרט ופרט.